פסק-דין בתיק ע"פ 40353/07

הערעור

1.       לפניי ערעור על החלטת בית-משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ע' זינגר) מיום 7.5.07, בתיק ב"ש 4309/07, לפיה נדחתה בקשתו של המערער להורות על ביטולו של צו הריסה מינהלי.

מדובר בצו הריסה מינהלי שהוצא על-ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, מכוח סמכותו לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה). הצו התייחס לבנייה שבוצעה, ללא היתר בנייה, מעל מבנה קיים בן קומה אחת. מעל המבנה הוקמה קומה נוספת בשטח של כ-120 מ"ר, עם קירות חוץ מבלוקים בציפוי אבן בגובה של כ-2.5 מ', וגג שהורכב מקונסטרוקציית פלדה עם לוחות פח. צו ההריסה הוצא על-יסוד נתונים שהוצגו למשיב בתצהירו של המהנדס אלכסנדר רוטמן מיום 17.4.07, ועל סמך תצהירו של מפקח הבנייה יוסי מרום, אשר ביקר בנכס ביום 15.4.07. בתצהיר האחרון צוין, בין-השאר, כי במועד הביקור בנכס טרם נסתיימה הקמת הבניין, והמבנה לא היה מאוכלס. יצוין, כי צו ההריסה אינו חל על שני קטעים מקירות התוספת (אלה שסומנו בתרשים 1-8 ו- 7-9) אלא מתפרש על יתר הקירות (שסומנו בתרשים בצבע אדום 1-2-3-4-5-6-7, וכן 8-9) לתקרת המבנה.

הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי והדיון בבית-משפט קמא

2.       בבקשתו מיום 30.4.07 עתר המערער בבית-משפט קמא לביטול צו ההריסה המינהלי, ולחלופין - לעיכוב ביצועו. הוא טען, כי הבנייה שבעניינה הוצא צו ההריסה המינהלי נסתיימה לפני כחמש שנים, וכי המבנה הנדון משמש מזה כשלוש שנים כמחסן למאפיה המצויה מתחתיו. לדבריו, הקיר החיצוני של המבנה היה בנוי מבלוקים ישנים, והעבודות שביצע התמצו אך בציפוי הקיר החיצוני באבן, אגב הסרת חלקים מסוימים מאותו קיר.

3.       בדיון בבית-משפט קמא העידו מפקח הבנייה, יוסי מרום, אדריכל מטעם רשות העתיקות, מר שחר פוני, והמערער עצמו. מפקח הבנייה יוסי מרום העיד, כי בביקורו בנכס ביום 25.4.07 הבנייה הייתה בעיצומה (כנחזה באסופת התמונות שהציג - ת/2). האדריכל שחר פוני, אשר מסר לפועלי הבנייה באתר הודעה על הפסקת עבודות, זאת מכוח חוק העתיקות, התשל"ח-1989, מסר בעדותו ובתצהירו, כי ביקר בנכס החל מיום 26.3.07 כמעט מדי יום, והיה עד לכל שלבי הבנייה מראשיתם. הוא הציג לבית-המשפט תמונות שצילם הן ביום 27.3.07 (ת/3) והן ביום 11.4.07 (ת/4). לשמע עדויותיהם של המפקח ושל האדריכל, והצגת התמונות הנ"ל, חל שינוי-מה בגרסת המערער בעדותו בבית-משפט קמא; והוא טען, כי בוצעה הריסה מלאה, לפחות של חלק מהקירות הישנים. עם זאת, טען כי קירות אלו החליפו בנייה קודמת שנהרסה על-ידו.

4.       בהחלטתו קבע בית-משפט קמא, על-יסוד עדויותיהם של מפקח הבנייה מרום והאדריכל פוני, שהיו מהיימנות עליו ונתמכו בתצלומים, כי ניכר בעליל שתוספת הבנייה היא בנייה חדשה, כי עבודות הבנייה החלו בסמוך למחצית השנייה של חודש מארס 2007 ונמשכו מדי יום, עד למועד ביצוע התצלומים האחרונים במחצית חודש אפריל 2007. בית-המשפט ציין, כי גרסתו הראשונה של המערער בתצהירו, לפיה כל עבודתו התמקדה בציפוי הקיר החיצוני באבן, מופרכת בעדותו של האדריכל פוני, וכן בתצלום שצילם הלה ביום 27.3.07, שבו נחזים הקירות החיצוניים במחצית גובהם. עוד קבע בית-המשפט, כי גרסתו השנייה של המערער, לפיה חלק מהקירות החדשים החליפו קירות ישנים שנהרסו, אינה אמינה עליו כלל ועיקר. בהקשר זה ציין בית-המשפט קמא, כי הימנעותו של המערער מלהשמיע עדים נוספים, מעבר לעדותו שלו, בדבר קיומו של חדר במקום, נזקפת לחובתו. מעבר לנדרש העיר בית-משפט קמא, כי אף אם היה בעבר במקום מבנה, אין עילה לביטול צו ההריסה, משאישר המערער כי הבנייה הקודמת נהרסה והוקם תחתיה מבנה חדש. בית-משפט קמא דחה את טענת המערער בדבר ייעוד המבנה לשמש כמחסן ואכלוסו. בעניין זה קבע בית-משפט קמא, כי אף אם יועד הבניין הנוסף למחסן ולא למגורים, עולה בבירור מעדותו של האדריכל ומהתצלום ת/3 מיום 27.3.07, כי במועד זה קירות המבנה היו רק במחצית גובהם הסופי, זאת ללא כל תקרה, ולכן המבנה לא היה ראוי לשמש אף כמחסן; מה גם, שבמועד ביקורו של מפקח הבנייה בנכס, ביום 15.4.07, ניכר בעליל כי המבנה לא אוכלס ולא היה בו ציוד כלשהו (כנחזה באסופת התצלומים ת/2). לפיכך, לא מצא בית-משפט קמא עילה לביטול צו ההריסה, ואף לא ראה כל טעם המצדיק את עיכוב ביצוע הצו, ועל-כן הורה על דחיית בקשת המערער.

תמצית טיעוני הצדדים

5.       בהודעת הערעור ובטיעוניו לפניי שב והעלה ב"כ המערער את הטענות שהשמיע בבית-משפט קמא. הוא טען, כי מדובר בבנייה חדשה שהחליפה ברובה בנייה ישנה אשר אוכלסה כבר לפני שלוש שנים אגב שימוש בה כמחסן, ועל כן גרס כי יש לבטל את הצו, או לחלופין לעכב את ביצועו על-מנת לאפשר למרשו לפעול להכשרת תוספת הבנייה.

          ב"כ המשיב גורס, כי לא נפל פגם בצו ההריסה המינהלי, וכי לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו של בית-משפט קמא, וזאת מהטעמים שהובאו על-ידי בית-המשפט בגדרה של ההחלטה. הוא הוסיף וטען, כי בבוקר הדיון נתחוור לפקחי הבנייה, כי המערער התקין מדרגות המובילות למבנה, וכי הוא ממשיך לעבוד במקום ומפר את צו בית-המשפט מיום 30.4.07, אשר התנה את עיכוב ביצועו של צו ההריסה באי-השלמת המבנה ובאי-אכלוסו.

דיון

6.       מטרתו של סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, שמכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על-ידי ראשי ועדות התכנון והבנייה, הנה מתן מענה מיידי ויעיל לתופעת הבנייה הבלתי חוקית שפשתה במקומותינו. צווי הריסה מינהליים נועדו לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח. העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי הנן צרות ומצומצמות בהיקפן. סעיף 238א(ח) לחוק מתייחס לשתי עילות ביטול: האחת - אם הבנייה "בוצעה כדין", והשנייה - אם הוכח "שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". על-פי הפסיקה, העילה השנייה נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א(א)(2) ו-(3) לחוק, קרי - אם מדובר בבנייה שנסתיימה מעל ששים יום לפני מועד הגשת תצהיר המהנדס ליו"ר הוועדה המקומית, וכן בבנייה שאוכלסה מעל שלושים יום לפני אותו מועד. בנוסף לשתי העילות האמורות, נפסק כי לבית-המשפט לעניינים מקומיים סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מינהלי, אם נפל בו פגם שעניינו העדרו של יסוד מהיסודות החוקיים שיש בהם כדי להקנות לו תוקף, או אם נפלו בו פגמים חמורים שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו. בית-משפט אף מוסמך לעכב ביצועו של צו הריסה מינהלי אף אם לא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו, ואולם לאור תכליתו של הצו ייעשה הדבר במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל כאשר היתר הבנייה נמצא בהישג יד (בעניין המסגרת הנורמטיבית להוצאתם של צווי הריסה מינהליים, לעילות לביטול הצווים ולמקרים שבהם יש הצדקה לעיכוב ביצועם - אפנה להחלטתי בע"פ (י-ם) 30658/06 אוהרנסיאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, שבה נסקרה פסיקת בית-המשפט העליון בסוגיות הנדונות). 

7.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובחנתי את התשתית הראייתית שהונחה לפני המשיב, כמו גם זו שהובאה לפני בית-משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא נפל פגם בצו ההריסה המינהלי שיש בו כדי להביא לביטולו, וכי לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו המנומקת והמפורטת של בית-משפט קמא, אשר דחה את בקשתו של המערער לביטול הצו.

8.       לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית-משפט קמא, לפיה במועד ביקורו של מפקח הבנייה בנכס, קרי - ביום 15.4.07, לא נסתיימה הקמת תוספת הבנייה והמקום לא אוכלס לתכלית כלשהי, אף לא כמחסן. הלכה פסוקה היא, כי בית-משפט שלערעור לא ייטה, בדרך כלל, להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת ראיות לפני הערכאה הדיונית, וכי התערבותו בממצאים מצטמצמת למקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור; ובין השאר: כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות. בהתאם, ערכאת הערעור אמנם מתערבת בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית שהתרשמה מהעדים, אלא בשעה שאי-מהימנות עדות היא ברורה וגלויה על פני הדברים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4), 632, 643; ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(2) 408). בענייננו, הגיע בית-משפט קמא לכלל מסקנה, לפיה מדובר בתוספת בנייה חדשה שטרם אוכלסה. מסקנה זו נסמכה כדבעי על התשתית הראייתית שהובאה לפניו. כאמור, בית-משפט קמא העדיף בעניין זה את עדויותיהם של מפקח הבנייה ושל האדריכל מטעם רשות העתיקות, אשר נתמכו בתצלומים, על פני עדותו של המערער שלא הייתה אמינה עליו. בנסיבות אלו, לא קמה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא, לפיהם מדובר בתוספת בנייה שלא הושלמה וטרם אוכלסה. צדק בית-משפט קמא בקביעתו, כי אף אם החליפה הבנייה הנוכחית בנייה קודמת שנהרסה, אין הדבר מקים עילה לביטולו של צו ההריסה המינהלי, זאת הואיל והבנייה החדשה בוצעה ללא היתר בנייה, והיות שהוצאת הצו נועדה למניעת עובדה מוגמרת. מסקנת בית-משפט קמא, לפיה המבנה טרם אוכלס במועד הרלבנטי, הייתה מבוססת אף היא, שכן כבר נפסק, כי אכלוסו של מבנה שבנייתו טרם נסתיימה, לאו אכלוס הוא; מה גם, שעל-פי התמונות שהוצגו לבית-משפט קמא מדובר במבנה שלא אוכלס בפועל, אף אם יועד הוא לשמש כמחסן. בית-משפט קמא אף דחה כדין את הבקשה החלופית לעיכוב ביצוע הצו לשם מתן אפשרות למערער להכשיר את המבנה, שכן המערער פנה רק לאחרונה למהנדס לשם הכנת תכנית שתכשיר את המבנה, וכבר נפסק כי ככלל אין מקום לעכב ביצוע של צו הריסה מינהלי לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם, כאשר היתר הבנייה אינו נמצא בהישג יד (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נח(4), 385). דומה, כי בענייננו הוגשה בקשתו של המערער לבית-משפט קמא, כמו גם הערעור הנדון על החלטת בית-משפט קמא, בכדי לעכב את ביצוע צו ההריסה המינהלי בהליכי סרק משפטיים. ובהקשר זה כבר נפסק, כי יש "למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן"  (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 625, 627).

התוצאה

9.       על-יסוד האמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, אשר דחה את בקשתו של המערער לביטול צו ההריסה המינהלי, כמו גם לעיכוב ביצועו.

אשר על-כן, הערעור נדחה, ומניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי יחל ביום 19.6.07.

המזכירות תמציא עותקים מפסק הדין לצדדים בפקסימיליה (על-פי הסכמתם).

ניתן היום, י"ח בסיון תשס"ז (4 ביוני 2007), בהיעדר הצדדים.